מְתֹם noun [masculine] soundness; in phrase ׳אֵין מְתֹם ב Isaiah 1:6; Psalm 38:4; Psalm 38:8; מֵעִיר מְ֯תֹם Judges 20:48 from entire city (Manuscripts De Rossi Bu GFM מְתִם, see מַת and compare עיר מת(י)ם Deuteronomy 2:34; Deuteronomy 3:6; Job 24:12).

תֵּמָן, תֵּמָנִי see תֵּימָן below ימן.

תִּמְנָה, תִּמְנָ֫תָה, תִּמְנִי, תִּמְנַת see מנה.

תִּמְנָע see מָנַע. תֶּ֫מֶס see מסס.

תמר (√of following; compare perhaps Arabic be erect, stiff (e.g. of lance), so Buhl¹³, who derives thence תמר palm-tree, and also תִּימָרָה, Late Hebrew תִּמָּרָה column of smoke, Late Hebrew תִּמּוּר rising motion, etc., but these denominative from תָּמָר Levy^NHWB Buhl¹⁴; compare Arabic date, Ethiopic id., date-palm, Aramaic תַּמְרָא, date-palm, Late Hebrew תָּמָר date (-palm))).

מְ֝תֹ֗ם מְתֹ֔ם מְתֹ֣ם מְתֹם֙ מתם mə·ṯōm meTom məṯōmInterlinear Greek • Interlinear Hebrew • Strong's Numbers • Englishman's Greek Concordance • Englishman's Hebrew Concordance • Parallel Texts